<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ז</h1>
<h2>דף טז:</h2>
אמנם מותר לשנות בדבר השלום (יבמות ס"ה ב'), ולערב דעתו עם דעת הבריות. ואמרינן בכתובות בפרק שני (ט"ז ב') כיצד מרקדין לפני [ה]כלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו בית הלל מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בפניו או יגננו בפניו הוי אומר ישבחנו בפניו. אמר שלמה בספר משלי (ל' ז'—ח') שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות, שוא ודבר כזב הרחק ממני רש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם א-להי.
<h2>דף פה.</h2>
בימי קדם שהיו בתי דינין שבישראל חכמים ונבונים היה הדיין סומך אפילו על פי אשה להחזיק שטר אחד פרוע או אדם זה חשוד על השבועה כשהכיר האשה המעידה שלא תשקר בשום פנים ומאמינה כשני עדים כדגרסינן בפרק הכותב אמרה ליה בת רב חסדא לרבא ידענא בה בההיא איתתא דחשידא אשבועתא. אבל אחר סיום התלמוד כשנתמעטה החכמה ונתקלקלו המעשים גזרו הגאונים שלא יעשו כן שלא יאמר כל הדיוט והדיוט לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת לדבר זה (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ד הל' ב' ע"ש).
